אנשי עדולם

                       "הבית של אסנת" במושב עג'ור

בביקור אצל אסנת עם עיתונאית, באחת מן הפעמים הרבות שביקרה אצלה תקשורת כזו או אחרת, אמרה לי העיתונאית, יעל לרנר מ"ישראל היום"  ש"פה היא נהנתה הכי הרבה"

וכי למה, שאלתי והתשובה: "כי היא מזכירה לי את סבתא שלי". 

ואני גם יודעת את זה היטב. הביטחון שאסנת מעניקה לכל האורחים שלה, החום והנעימות האינסופיים, חוכמת החיים שלה, נותנים תחושה של פשוט לבוא הביתה. שלא לדבר על הפשטות הגדולה שבה. אין עניינים אצלה. הכול בסדר. פשוט תענוג.

את אסנת הכרתי מ"הרחוב" במשך שנים רבות, אך החברות נולדה בעקבות המהפך שחוללתי בחיי שלי ובאתי לגור במושב עג'ור בדירה מושכרת קטנה ומקסימה.

פשוט הזמינה אותי לכוס תה (תמיד תה חריף מעלי תה – אין בסביבה שקיות תה של וויסוצקי...) ובהמשך זיהיתי אצלה את הפוטנציאל של עסק קטן מהבית וגם הצעתי לה להקים אותו. בתחילה היא "גלגלה" אותי מכל המדרגות אבל אחר כך היא גילתה שכשרון הגלגול שלה לממולאים וקובה עשוי להביא לה תוספת הכנסה, והשתכנעה.  "הבית של אסנת" הפך למותג כבר בפסטיבל האוכל השלישי בשנת 2003 – ושטף העיתונאים החל. מאהרוני דרך קושניר, ערוצי טלוויזיה ועוד כיו"ב. הכתבות מוסגרו ונתלו על קירות חדר המגורים לתפארת מדינת ישראל כי אסנת ובני ביתה ידועים באהבת המדינה שלהם.

ובכן, מה באמת כל כך מיוחד אצלה? בעיני היא "הדבר האמיתי" מבחינת בישול אוכל כורדי ושימור מורשת העדה. חוץ משמחת החיים והמוסיקה הכורדית שמתנגנת במטבחה במשך כל היום כי אחרת "האוכל יוצא לא טעים" , האוכל מתבשל על גבי פתיליות ופרימוסים דרך שיגרה ולא רק למען האורחים. האיש שמתקן פתיליות ופרימוסים בשוק מחניודה מכיר אותה היטב כי היא לקוחה קבועה שלו.

וכמובן – היא מחזיקה מטבח חיצוני כמו שהיה לאמה,  בארץ ובכורדיסטן. שנים רבות היה נושא השיחה ביננו על שיפוץ המבנה. אני אומרת לשפץ, והיא מתעקשת שהאותנטיות תאבד. בסוף ניצח הכסף. הבנים הפתיעו אותה בשיפוץ המבנה אך את רצפת הבטון היא מתעקשת להשאיר כדי ש"תוכל ללכלך " אותה בלי חשבון. תשאלו מתי? כשאנחנו יוצאות בעונת הגשמים לשדות ללקט ולאסוף את צמח לוף הבר(קארדי היא קוראת לו) בכמויות בלתי מתקבלות על הדעת. זהירות , הצמח בטבע ממש רעיל כך שגם בעלי החיים אינם נוגעים בו, אך היא יודעת את סוד הבישול והעיבוד למטעם מבוקש. מה יוצא מזה בסוף? "קארדי". תערובת של ירק חמצמץ מלא בוויטמינים וברזל, אורגאני כמובן, שמשמש בסיס למרק, לבישול עם בשר ואורז (ק'ליה) . אני הכי אוהבת אותו כשמסתיים תהליך הבישול, חם, ישר מן הסיר בתוספת זילוף של שמן זית!!!!!!!!!!!!!שווה לחכות ליד הסיר.

בכלל, מאסנת למדתי את חדוות השיטוט בטבע לשם הליקוט. כפי שכבר סיפרתי, בחורף אנו יוצאות ללקט קארדי , שמחה גדולה בכל פעם לה ולי, כל אחת מסיבותיה היא, ובאביב – אנו משוטטות בכרמים של ענבי המאכל לליקוט עלי גפן טריים למילוי. ובין לבין נפגשות אצלה ב"מחסן" – ככה היא קוראת למטבח החיצוני. בחורף מדליקים את ה"סופה" בפה דגושה, דהיינו – תנור עצים שעשוי כמובן מבוילר ישן ומסביבו מתרחשים כל חיי המשפחה והאורחים המצטרפים לשתיית תה שמונח תמיד על גבי התנור כדי לשמור על חומו ולמשחק דמקה או שש בש. וגם לדיון בעניינים ברומו של עולם כגון וועד המושב או לחילופין פעילות הממשלה.

כי אי אפשר לדבר על אסנת מבלי לספר על בעלה יוסף שעוזר לה בכל כולל שטיפת כלים אחרי האירוח. ואני מבקשת שתמצאו עוד גבר כורדי אחד במושב שמתנהג ככה .....לא תמצאו כי פשוט אין כזה דבר.

אז מי צריך סלון מרווח? גם הטלוויזיה הישנה עוברת בחורף ל"מחסן" ובקיץ היא ליד, על המרפסת רחבת הידיים. וככה חיה לה המשפחה בין הסירים והתבשילים ושמחת החיים הגדולה של אסנת.

מקום: מושב עג'ור

טלפון: 02- 9912868

שעות פעילות: כל השבוע בתיאום מראש, כשר, סגור בשבת

נגישות לנכים: יש ויש