לרגל פסטיבל עוצרי השמן וכובשי הזיתים 

"בארץ אהבתי  השקד פורח"  - טיול ט"ו בשבט בשפלת יהודה

חלות של שבת במשתלה, שמן זית וזיתים כבושים, סיור ביקב וטעימות יין

שעה 0900, משתלת פולק,יום שישי 10.2.12

כולנו יכולים להסכים פה אחד שהחורף הגיע, ויישאר איתנו עוד קמעה. הגשמים שכבר ירדו, שטפו את האבק מעצי היער והצמיחו מרבד ירוק עשיר של עשביית חורף. גם צמחי התבלין הגדלים בר, מלבלבים יפה, ומצמיחים עבורנו תבלינים לתה ולבישול. השקדיות כאמור פורחות, רקפות בצבעי וורוד מבצבצות פה ושם, ובט"ו בשבט צפויות גם הכלניות לתת לנו את המופע המרהיב שלהן.

טיולנו יחל בסמוך לכביש מספר 1 לבאים מן הערים הגדולות, ת"א וירושלים. נתכנס במשתלת "פולק"  השוכנת בחיק הטבע, מיד בתחילת כביש 38 בצידו הימני, שם נתכבד בטעימת חלות שבת נפלאות, תה צמחים חם, ונשמע על צמחי תיבול ותבלין.

נמשיך אל "רכס שורק" לתצפית נוף וסיפורו של שמשון. במתחם ישנה כנסייה ומנזר דיר ראפאת וכן יקב המייצר גם שמן זית טוב וכובש זיתים . אנו נבקר ביקב ונטעם ממוצריו.

לסיום נבקר ביקב נחשון, , שם נפגוש את אילנית, מנהלת מרכז המבקרים של יקב נחשון, נשמע הסברים על ייצור היין ונתענג על טעמיו

הטיול יסתיים בשעה 1230 ביקב נחשון

עלות:  60 ש"ח למשתתף

*הערה: הסיור יתקיים ברכבים פרטיים ומותנה במינימום משתתפים.

פריחת הדודאים ברמת אבישור - סגולה לפריון...

והרי הודעה חשובה – השקדיות כבר פורחות אצלנו!!!

מסלול טיול חורפי ממצפה משואה לרמת אבישור

 אז איפה נמצאת רמת אבישור, אתם וודאי שואלים את עצמכם? ואיך בכלל יש רמה בשפלת יהודה, נשאלת עוד שאלה, ובצדק. ובכן, יש ויש רמה באזורנו. קטנה אמנם, אך יפהפייה. וכדי להגיע אליה לא נדרש מאמץ גדול מדי. כי שפלת יהודה שוכנת כידוע ממש קרוב לכולנו, בין ירושלים ותל אביב.

אם החלטתם לטייל, צאו עם רכבכם ומשפחתכם לכיוון כביש 38 – הכביש המחבר בין שער הגיא לבית גוברין. כביש קצר, שכולו גדוש מצידיו במיזמי תיירות קטנים ומקסימים.

סיור שף בשווקי האוכל של העיר העתיקה בירושלים – עונג שבת

בהדרכת שף עמית כהן, עמותת השפים לשלום וקייטרינג לואיזה

שבת בבוקר.יום עם עם הבטחה. בשפלה חמים ונעים. בירושלים ההררית והגבוהה יש תמיד צינת בוקר לא ישראלית משהו. השמיים תכולים עם קצת עננים בצבע לבן שלג. פנינו לשוקי האוכל בעיר העתיקה.

כבר בדרך היורדת  מכיוון רחוב יפו אל שער יפו , מקבלות את פנינו החומות בנות מאות השנים, מגדלי הכנסיות, המון המטיילים – יש התרגשות בלב. כל פעם מחדש "זה תופס אותי ישר בבטן" ואני אפילו לא מחפשת הסברים מלומדים. יש משהו באוויר, באווירה, בעתיקות של ירושלים, באבנים,בהקשרים שלי כישראלית שמאד מרגשים אותי....

ברחבת שער יפו פגשנו את השף עמית כהן, מדריך הסיור, חבר בעמותת השפים למען השלום. זהו מיזם ייחודי בו חברים שפים ערבים ויהודים והם פועלים למען השלום דרך אוכל שהם מכינים במשותף.

עצה ידידותית של שף עמית:  בכדי ליהנות בשיטוט כזה,צריך שנתאים את עצמנו לקצב החיים  פה – יותר לאט, לא למהר, להפעיל את מירב החושים שאפשר. לאט, היא מילת המפתח.

ועוד טיפ שיעזור לכם ליהנות מהסיור: כנסו לאחד ממרכזי המידע ליד שער יפו, וקחו מפה של שווקי האוכל. מישהו כבר חשב על זה קודם, והכין לכבודנו חוברת קטנה ונחמדה.

כל גודלה של העיר העתיקה בירושלים הוא 1 ק"מ רבוע (מפתיע, נכון?!) וגודלו של שוק העיר העתיקה ,כמה מאות מטרים רבועים בלבד. בצעד אחד לא זהיר, אנחנו עשויים לצאת ממנו למקומות אקזוטיים ושקטים, בהם מתגוררים אנשים רגילים...אז, שימו לב היטב: נכנסנו דרך שער יפו המוכר לכולנו , ומיד פנינו לרגע שמאלה לתוך הרובע הנוצרי. בל נשכח שעכשיו דצמבר, ערב חג המולד, והכול מקושט בקישוטים צבעוניים ושובי לב. אבל זה כבר סיור נוסף שתוכלו לעשות בשבועיים הקרובים. שף עמית הראה לנו את חנויות המשקאות המקושטות למכביר ואת הכניסה למסעדת רוסיני – מסעדה איטלקית מומלצת שהשף המבשל בה, חבר בעמותת השפים לשלום. השארנו אותה לסיור הבא.

"החורף" הגיע רשמית ופה העניינים מתחילים להתחמם....

מה קורה אצלנו בכפרים בזמן שהעיר אצה רצה לה בקצב מואץ?

פלומת ירק דמוי אחו מכסה את האדמה, עלי הרקפות עלו ממש יפה (היו 8 ימי גשם בנובמבר, זוכרים?) , הבשלניות משוטטות בין הגבעות בחיפוש ובליקוט צמחי בר ראויים  למאכל, היין שנולד בתחילת הסתיו, תוסס בנחת בחביות העץ, הבירה מתבשלת במיכלים ובדוודים, הכרמים כולם עומדים בשלכת אדומה יפהפייה, הגבנים מייצרים גבינות נהדרות וכולם מחכים רק לנו שנבוא ונהנה.

מחניודה שלי -  סיור בשוק כפי שאני אוהבת אותו

שוק מחנה יהודה בירושלים הפך למקום מבוקש וידוע בטיולים בירושלים. ולמי שמגיע ומבקר הופך השיטוט בשוק לחוויה בלתי נשכחת. אבל לי יש את המסלול שלי שאני אוהבת במיוחד. אני אוהבת לגלוש ברגל מכיוון בנייני האומה ולהיכנס לאווירה כבר מרחוק. ההליכה אורכת כחמש דקות, אבל היא מעבירה אותי מעולם לעולם. כבר מרחוק אני רואה את ציור הקיר הענק  והמקסים, המשתרע על דופן אחד הבתים בצד שמאל של הרחוב.  הוא נראה ממש כמציאות: דוכן פלאפל עם מקרר שבו בקבוקי משקה קל – ממש לגשת ולקחת. במעלה רח' אגריפס שוכנת מאפיית טלר המופלאה. ריח הלחם הנאפה מושך אותי פנימה ואני מתחילה את הבוק בקפה ומאפה. ואיזה מאפים! אמיתיים עם טעם החמאה הנימוח בפה. עוגיות עם קינמון ואגוזים, פרג, או סתם קרואסון חמאה. תענוג. לאחר האתנחתא הנפלאה אפשר להמשיך לשוק עצמו.

אני אוהבת "לחתוך" דרך השוק העיראקי: נכנסת לרחוב הערמונים, חולפת ליד "רחמו" המיתולוגי, אומרת שלום ובוקר טוב לאיציק ולשפם העבות שלו, היושב בקופה שליד החלון הפונה לרחוב, מתענגת על הריחות של "חאצ'פורי" המאפייה הגרוזינית, מסתכלת לתוך מקרר הגלידות של "מוסלין" ומוותרת הפעם, ומשם מטפסת במדרגות אל החמארות של השוק העיראקי. תמיד מרתק אותי לראות את חבורות הגברים היושבים ומשחקים שש-בש, כאילו הם העולם עצמו. שקועים בתוך המשחק, כאילו שום דבר אחר לא חשוב. ותמיד מלא שם בגברים. כאילו, מה, אין לכם משהו אחר לעשות? כנראה שלא....

את השוק העיראקי  הקטן אפשר לעבור בחמש דקות אבל אני צועדת בו לאט לאט ונהנית משפע הצבעים של הירקות, הפירות והירק. אמור להיות שם יותר זול מאשר בשוק הגדול, אבל בדקתי וזה כבר לא ממש ככה. נו, העיקר שיפה שם....

אני חוצה את הרחוב הראשי של השוק זה  שקוראים לו "הפתוח", כי הוא איננו מקורה, דרך סמטת השזיף ועוברת ליד "קפה מזרחי" הידוע. אם לא התחלתי את הטיול  בטלר, אשתה אצל אלי. מול הקפה ישנה חנות הפיצוחים החביבה עלי – חממי – בני המשפחה הצעירים מנהלים את החנות בנועם ובאווירה ידידותית. כאן אני רוכשת לי קטניות למינהם וקצת פינוקים: חמוציות, צימוקים ומיני אגוזים. נכון, ברחבי השוק יש עוד הרבה דוכנים כאלה אבל כבר נאמר שהכל בנוי על יחסים אישיים,  ואותם אני מכירה ואוהבת, מה לעשות....

באותו הצד אני אוהבת את איציק במעדנייה שעכשיו , משום מה, שינתה את שמה לאמנטל, אבל איציק הוא אותו האיציק. עבר מהיי טק לאוכל ומבסוט מהחיים. ביקשנו מטיאס. הוא שלף בצל סגול מהסלסלה המונחת על חבית עץ ישנה שהיה בה פעם יין, פורס אותו, מוסיף שמן זית ומגיש לנו את ארוחת הבוקר של שבת. אין עליו....

משם צעדנו לרחוב יפו השקט (וכמה שקט לעומת רחוב אגריפס שהפך עכשיו לתחנה מרכזית ממש), לחנות העדכנית של בשקביץ. החנות הוותיקה של האבא בלב השוק , והבן, פתח לו חנות וקפה על רחוב יפו. בחרנו תערובת עלי תה (היביסקוס, זוטא לבנה, לואיזה,עשב לימון,  עלי וורדים ומעט עלי מרווה) ותאמינו לי – החליטה יוצאת נפלא. מניסיון אישי, הכל מניסיון אישי.

קינחנו בקניית צרורות של עלי ירק באחד הדוכנים (עלי עדיף זה שבפינת רחוב האגוז) ובבקבוק מיץ שקדים "לקחת" מעוזי אלי ואמרנו יפה שלום ולהתראות בפעם הבאה.

פנינים במושב צפרירים

טיול חורפי של פריחות, אמנות, יין ואוכל

פעם כשאמרנו "מושב", היה ברור לנו שהכוונה  למושב חקלאי. היום זה כבר לא כל כך ברור. בעיקר למי שמגיע למושב צפרירים בעמק האלה , בחבל עדולם. ולמי שעדיין לא שמע את השם היפה, לא נורא, יש עוד הרבה כמוכם.

אשכול מושבי חבל עדולם , שהוקמו בשנות החמישים, ואוכלסו בעולים חדשים מכל רחבי העולם, "יצאו מן הארון" והתגלו למטיילים בעשור האחרון, ואולי קצת לפני. זהו אחד מחבלי הארץ היפים במרכז הארץ , הריאה הירוקה היחידה בלב המדינה, עם מורשת היסטורית עשירה, ומיזמי תיירות מקסימים.

נתחיל: מושב צפרירים מסתעף מכביש 38, המחבר בין שער הגיא ובית גוברין. בדרך לצפרירים נחלוף על פני הכניסה למושב גבעת ישעיהו, עליו נספר בפעם אחרת.

ונתחיל באומנות ואמנות:

מסע אל סודות הבישול הכורדי –

ליקוט צמחי בר למאכל וסדנת בישול עם אסנת 

פעמי פסטיבל האוכל 2011 כבר נשמעים היטב באזור, ואני מזמינה אתכם לגלות יחד איתי את האוצרות הקולינאריים במרחב יואב – יהודה!

 היום נבקר ונספר על "הבית של אסנת" במושב עגור השוכן בחבל עדולם.

איך יודעים "לגלגל" עלי גפן? איך יודעים להכין כדורי קובה עגלגלים ושמנמנים, כך שהמילית לא תגלוש החוצה בבישול? מאד פשוט! מתחילים להתאמן מיד כשנולדים עם סבתא ואימא, מתאמנים חיים שלמים, ואופס – יודעים מצוין. 

טוב, אין צורך להתייאש...גם אשכנזייה כמוני הצליחה. למדתי את המלאכה מאסנת, התאמנתי קמעה, ואופס – גם אני מצליחה ליצור קובה כהלכה.

ביקור אצל אסנת, במושב עג'ור השוכן בחבל עדולם,הוא חוויה מרגשת ומשמחת. היא מקבלת אורחים בצהלות שמחה (הל'הלה בשפה המקומית) מתמשכות (צליל שאין לו הגדרה אבל הוא מסמל אירוע משמח),וממשיכה בחיוכים וידידות מהירה.  היא הגיעה למוש יחד עם כל משפחתה, בתחילת שנות החמישים, בהיותה תינוקת רכה בשנים. מכיוון שאין בידה תעודת לידה ה,יא נהנית מן הספק של גילה המדויק :  "אני שייכת לדור של נוח" היא אומרת בבדיחותא.

ביקור בכפר עין ראפא – פינת חמד קסומה בלב המדינה!

תמיד כשאני עולה לעיר קודשנו ירושלים, כבר בתחילת העלייה בשער הגיא, ההרגשה הופכת לחגיגית משהו. הנסיעה בכביש למרגלות ההר, עם המבט על המדרונות הירוקים כל השנה  והכביש המתפתל, כשהזיכרון ההיסטורי הוא סיפורי תש"ח, הלב אומר ירושלים.

בשלב כלשהו הכביש הופך למישור, המכונית מאיצה, עומס התנועה התמידי משתחרר משהו, ואז – שוב ירידה. ממש פה, משני צידי הכביש כפרים שכאילו יצאו  מ"גלוית נוף" – שלושה כפרים פסטורליים עם מראה ים תיכוני נעים לעין ותמיד מסקרן.

הסקרנות הביאה אותי דווקא לכפר פחות ידוע מימין לכביש – עין ראפא. על הכפר הגדול אבו-ע'וש כבר נשפך מספיק דיו (בעיקר על החומוס....) . ואומרים שמי שמחפש – מוצא. עם השנים הזדמנו לי היכרויות עם מעט מתושבי הכפר ועליהם אני רוצה לספר לכם.

עוד חידוש מרענן במרחב - פסטיבל השמן והזית 9-11.2.12

טיול מיוחד לכבוד האירוע - לפרטים נוספים

חדש, חדש וקצר מועד - השקדיות פורחות כבר עכשיו בעמק האלה

מסלול טיול חורפי מקסים - לפרטים נוספים

מכתב מקסים שקיבלנו על טיול שנערך ממש לאחרונה, 30.12.11

למכתב המלא

סיור שף בשווקי העיר העתיקה בירושלים - מענג, מסחרר וטעים טעים

לכתבה המלאה

ועוד - לקראת החורף - צאו מן התנומה ובואו לטייל ולטעום. לפרטים נוספים

אשמח לבנות עבורכם מסלול טיול בהתאמה אישית לסיורי אוכל, יין, בירה ופריחות

מירי כהן – מורת דרך מוסמכת ומומחית ל"טיולים בטעם" במרחב יואב – יהודה ובירושלים. מרחב יואב יהודה על תושביו המרתקים הם ה"מגרש הביתי" שלי: פה אני מכירה את כולם וכולם מכירים אותי, מה שנותן למטיילים שלי הזדמנות פז להתארח בכל מקום יחד איתי, ולהפוך לבני הבית .

במשך כשלושה עשורים אני מלווה ולוקחת חלק נכבד בהתפתחות התיירות הכפרית על כל גווניה: מייצור יין משובח ביקבי הבוטיק דרך ענף הבישול העדתי בשילוב אומני האלה.

ויש לזכור גם את המורשת וההיסטוריה העשירים של שפלת יהודה.

אסיף עשבי בר למאכל
אני מזמינה אתכם ליום טיול מהנה "על קצה המזלג" – קצת מכל דבר, שאבנה עבורכם על פי העדפותיכם ונטיות לבכם האישיות.